Search
לחיפוש מתקדם


ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ - נגד - מונטי רבי אידה רבי מרדכי פיין שושנה פיין אריה ויסמן נילי ויסמן בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים לפני השופטים ג' בך, ת' אור, ש' אלוני פ ס ק - ד י ן ..

ע”א 293/88

חברת יצחק ניימן להשכרה בע”מ

נגד

1. מונטי רבי
2. אידה רבי
3. מרדכי פיין
4. שושנה פיין
5. אריה ויסמן
6. נילי ויסמן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

[23.4.90]

לפני השופטים ג’ בך, ת’ אור, ש’ אלוני

ערעור על פסק דיןבית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.3.88 בתיקים מאוחדים 37,36,35/84, שניתן על ידי כבוד השופט י. בזק

עו”ד אבשלום לוי – בשם המערערת
עו”ד יוסף בביוף – בשם המשיבים

פ ס ק – ד י ן

השופט ש. אלוני

1. המערערת היא חברה קבלנית שהקימה שני בניני יוקרה בגבעה הצרפתית רח’ בר-כוכבא ירושלים. שלוש מן הדירות נרכשו על ידי המשיבים (ששה משיבים שהם שלוש משפחות).

המשיבים האמורים פנו לבית המשפט המחוזי בירושלים בתובענה אשר במרכזה הוצבה הטענה בדבר ליקוים בבניה.

ביום 14.3.88 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב’ השופט בזק) לפיו חוייבה המערערת לשלם לכל המשיבים ביחד סך -.27,500 ש”ח על ליקויי בניה, כמו כן חוייבה המערערת לשלם למשיבים 1,2 פיצוי בסכום של -.1520 ש”ח בשל ירידת ערך דירתם. עוד נפסק לכל אחת מהמשפחות התובעות סך -.2500 ש”ח על נזקים בלתי ממוניים. כמו כן חוייבה המערערת לשלם למשיבים את אגרת המשפט וכן -.9000 ש”ח מע”מבשכ”טעו”ד והוצאות עבודתו של הממוחה.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב הערעור שבפנינו.

2. יש להקדים ולציין שחלק מהתובענה המקורית נדחה בפסק הדין האמור. כוונת הדברים לתביעה בשל אחור במסירת הדירה וירידת ערכן של הדירות (למעט ירידת הערך שהוזכרה לעיל).

כמו כן נקבע ממצא לפיו הליקויים ברכוש המשותף תוקנו כהלכה וממילא לא נפסק כל פיצוי בגינם.

3. אחת מן הטענות המרכזיות, שבפי המערערת, היא כי המשיבים לא שלחו דרישה בכתב, תוך תקופת השנה הראשונה, המפרטת את הליקויים בדירותיהם. המערערת איננה מתעלמת מת/8 המהווה, לכאורה דרישה כזאת, אך טוענת שמסמך זה התיחס בעיקרו לליקויים ברכוש המשותף ולא הקיף את כל הליקויים בדירות שפורטו לאחר מכן בחוות דעתו של המומחה.

בית משפט קמא דחה טענה זו ואינני רואה מקום להתערב בקביעתו. לא תיתכן מחלוקת על כך, שמכח החוזה חלה על המערערת החובה לבצע תיקוני ליקויים בדירות והמערערת עצמה מעולם לא חלקה על חבותה זו. משלוח ת/8 יש בו כדי לענות על הדרישה החוזית המוטלת על המשיבים (ראה ע”א 391/80 לסרסון ואח’ נגד שיכון עובדים בע”מ – פד”י ל”ח חלק שני ע’ 237) ומשנתמנה מומחה מטעם בית המשפט אין הוא מוגבל בקביעותיו דווקא לאמור באותו מסמך. לא יעלה על הדעת שמומחה כזה יגלה ליקויים, וחובת תיקונם לא תחול על המערערת. אילו כך סברה המערערת מלכתחילה היה עליה לעורר טענה זו עובר למינויו של המומחה ולא בדיעבד. מה עוד שהמערערת לא טרחה להכין פרוטוקול על מצב הדירה בעת מסירתה או בכל שלב מאוחר, ואף דחתה דרישות לבחן את מצב הדירה תוך תקופת השנה הראשונה.

4. משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.

לא מצאתי בטיעוני המערערת נימוקים כאלה.

סופו של דבר חיובה של המערערת לשלם פיצויים למשיבים הוא פועל יוצא מאימוץ מסקנותיו של המומחה וכאמור אין כל סיבה שאנו נתערב בכך.

5. אף לא מקובלת עלי קובלנתה של המערער על ההוצאות שהושתו עליה. אין כל הכרח בקיומו של יחס כלשהוא בין סכום ההוצאות לבין סכום הפיצויים הנפסקים. המערערת היתה מודעת לטענות המשיבים, ובמקצת רצון טוב היתה מונעת את ההליך הממושך שהתנהל בבית המשפט. מדובר בדירות יוקרה שמטבע ברייתן מצפים רוכשיהן שיהיו לפחות תקינות. על דבר אי היותן תקינות לא יכול היה להיות ספק לאור חוות דעתו של המומחה. לא היתה כל הצדקה לעמדתה הנוקשה של המערערת שהמשיכה והתעקשה שלא להענות לדרישות המשיבים.

בנסיבות אלה לא נראה בעיני שבית המשפט קמא החמיר עם המערערת בקביעת ההוצאות.

יתר על כן, קביעותיו של בית המשפט קמא הן בעיקר קביעות של עובדה שבית משפט זה איננו ממהר להתערב בהן, בעיקר כשמדובר בקביעות המתבססות על חוות דעת של מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת בעלי הדין.

בנסיבות אלה, מן הראוי היה שערעור זה כלל לא יוגש, ומשהוגש אין להמנע מפסיקת הוצאות ממשיות גם בערכאתנו.

לפיכך סבור אני כי דין הערעור להדחות ועל המערערת לשאת בהוצאות המשיבים בסכום של 10,000 ש”ח.

השופט ג. בך

אני מסכים.

השופט ת. אור

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אלוני.

ניתן היום, כ”ח בניסן תש”ן (23.4.90).

Switch to mobile version