Search
לחיפוש מתקדם

ת"א (חיפה) 55/03 חלק מצוות האנייה נגד האנייה בית משפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית דין לענייני ימאות כבוד הש'-כב' השופט רון סוקול החלטה 15.06.2004

ת"א (חיפה) 55/03

ת"א (חיפה) 57/03

חלק מצוות האנייה MV/DELPHIN

נ ג ד

האנייה MV/DELPHIN

בית משפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית דין לענייני ימאות

[15.06.2004]

כב' השופט רון סוקול

בשם התובעים –  עו"ד גלסברג

בשם הנתבעת – עו"ד נשיץ ואח'

החלטה

1.    האנייה Mv /Delphin (להלן: "האנייה") הינה אנייה רשומה במלטה. האנייה משמשת כאניית תענוגות לנוסעים ומשייטת במימי הים התיכון.

ביום 7.10.03 הגיעה האנייה לנמל חיפה, נעצרה על פי צו של בית המשפט לימאות בתיק 53/03 בגין חובות לגורמים שונים.

ביום 15.10.03 הגישו התובעים בתיק 55/03 תוספת תביעה ובה טענו כי הינם זכאים לשכר בסך של 57,744 דולר מהאנייה. במקביל הגישו גם בקשה למעצר האנייה (בש"א 200/03) וביום 16.10.03 ניתן על ידי כב' השופט עמית צו למעצרה.

ביום 20.10.03 הגישו התובעים בתיק 57/03 תוספת תביעה כנגד האנייה ותבעו שכר בסך השווה לסכום של 16,256 דולר.

2.    לאחר שהושג הסדר בדבר הפקדת בטוחות לביטול צווי המעצר, שוחררה האנייה ממעצרה וחזרה להפליג.

דרישות התובעים לשכר לא שולמו ונותרו בטוחות כספיות להבטחתן.

3.    לאחר שהוגשו כתבי הגנה על ידי האנייה הגישו באי כוח האנייה בקשה למחיקת התביעות על הסף (לא ניתן מספר נפרד לבקשה). טענתה של האנייה כנגד התובעים (למעט בן מויאל שהגיש תביעתו בתיק 57/03) הינה כי אין להם כל עילת תביעה כנגד האנייה. לטענת האנייה הועסקו התובעים כצוות בידור על האנייה מטעמן של שתי סוכניות. חוזי ההתקשרות של התובעים היו עם הסוכניות ומפעילת האנייה אך לא עם בעלי האנייה. האנייה מדגישה כי הזכות להגשת תביעת חפצא (In Rem) כנגד האנייה והזכות לשיעבוד ימי נתונה אך ורק למי שמוגדר כיורד ים (Seaman) והתובעים אינם כאלו.

4.    לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בעל פה ניתנה לצדדים האפשרות להגשת אסמכתאות בכתב. אין חולק כי קביעת מעגל הזכאות לתביעה כנגד אנייה בגין חוב שכר עבודה טרם נבחנה בפסיקה בישראל.

5.    כדי להתייחס לטיעוני הצדדים יש תחילה לפנות להוראות, סעיף 10 לחוק בית המשפט לאדמירליות משנת 1861 הקובע:

"The High Court of Admiralty shall have jurisdiction over any claim by a seaman of any ship for wages earned by him on board the ship, whether the same be due under a special contract or otherwise, and also over any claim by the Master of the ship for wages earned by him on board of the ship.."

                            

סעיף זה הקובע את הסמכות להגשת תביעת חפצא לבית המשפט לימאות, משמעו הענקת זכות תביעה כנגד האנייה גופה. הענקת זכות התביעה אינה מעניקה לתובע רק זכות דיונית, בבחינת קביעת סמכות, אלא יש בה גם הכרה בזכות מהותית שהרי מטרתה של התביעה בבית המשפט לימאות הינה  מעצרה של האנייה כדי להיפרע ממנה או מהכספים שהופקדו לשחרורה את המגיע לתובע (ראה ד"ר גוטשלק, תביעות חפצא וסמכות בתי המשפט, הפרקליט כט(א), עמ' 45; ע"א 296/71, האנייה "מיטרה אסימינה" ובעליה נ' חברת הלפור בע"מ, פד"י כה(ג), 632, 638).

6.    במשפט האנגלי נחלקו בעבר הדעות האם הוראת סעיף 10 הנ"ל מקנה לתובע זכות לתביעה חפצא בלבד או שמא מעניקה לו גם שיעבוד ימי.

בפסק הדין The Mary Ann (1885) L.R 1 A. & E. 8, קובע בית המשפט כי החוק מקנה לימאים המועסקים בחוזה מיוחד לא רק זכות חפצא בגין שכר שלא שולם להם אלא שעבוד ימי של ממש.

"For supposing that before the act this court had jurisdiction to deal with any subject matter in certain cases, and those only, and that in those cases the court was bound to recognize the existence of a maritime lien; and supposing that by this act the legislature extended the jurisdiction so as to enable the court to deal with the same subject matter in other cases also; then I think that in such other cases, and with regard to the same subject matter, the legislature must be taken (not withstanding the absence of any express words) to have intended to create a maritime lien. For instance, I think under this act a seaman would have a maritime lien for his wages, although fixed by special contract, because, before the act, he had such a lien for wages not earned under any special contract". (p. 12).

7.    לעומתפסיקה זו, קבע בית המשפט ב- The British Trade (1924) A.E.R 519כי ההבחנה לא פסה עם חקיקת ה- Admiralty Court Act 1861 וכי זכות החפצא שונה מהשעבוד הימי ושכר שלא שולם תמורת חוזה מיוחד אינו מקנה זכות לשעבוד ימי, אלא זכות חפצא בלבד.

"By virtue of the decisions in the Sara and The Castelgate, I must take it that the Admiralty Court Act, 1861, S. 10, did not create any maritime lien which had not existed before that Act, but merely conferred upon the Court of Admiralty jurisdiction in cases where, before then, it had not jurisdiction". (p. 523)

8.    בפסק הדיןThe Halcyon Skies (1976) 1 All ER 856, קובע השופט Brandon כי לטעמו טעה ביהמ"ש בהחלטתו בפסה"ד The British Trade וכי יש לקבוע כי סע' 10 לחוק האדמירליות אינו רק מרחיב את סמכות השיפוט של בית המשפט לענייני ימאות לגבי חוזים מיוחדים של יורדי ים, אלא אף מעניק להם זכות לשעבוד ימי. בין שאר הטעמים אשר פורטו בפסק הדין קובע השופט כדלקמן:

"…the old distinction between a special contract and an ordinary mariner's contract is no longer significant… special contracts are today the rule and what were formally called ordinary mariners' contract are the exception. That being so, it would, in my view, be a reproach to the law if seaman did not have the same rights and remedies in respect of claims under the former as under the latter" p. 868

נראה אם כן כי הפסיקה המאוחרת ביותר אשר מפרשת את גדרי סעיף 10 לחוק האדמירליות קובעת כי סע' 10 קובע כי גם שכר שלא שולם על פי חוזה מיוחד מעניק ליורד הים זכות לשעבוד ימי.

9.    הבחנה זו אינה רלוונטית לעניינו. אך עם זאת נדגיש כי המשפט הישראלי נמנע מלהתלבט

בסוגיה זו ועל פי הדין הישראלי מוכר השיעבוד הימי המוענק לתביעה בגין שכר עבודה.

סעיף 40 לחוק הספנות (כלי-שיט), התש"ך-1960, קובע את עקרון השיעבוד לחובות המובטחים המפורטים בסעיף 41 לחוק.

בסעיף 41(4) נקבע כי בין חובות אלו יכלל גם החובות כדלקמן:

"(4) תשלומים הנתבעים על ידי קברניט, אנשי הצוות ואנשים אחרים אשר שירתו בכלי השיט, עקב העסקתם בכלי השיט, על ידי חליפיהם או שאיריהם, הן על פי חוזה, הן כפיצויים בעד נזיקים אזרחיים והן בכל דרך אחרת.."

10.  שני הצדדים מבקשים כי בית המשפט יפרש את המושג Seaman האמור בחוק האדמירליות. התובעים סבורים כי ראוי שמושג זה יתורגם לביטוי יורד-ים על פי פקודת הפרשנות (נוסח חדש) שם נאמר:

"יורד ים – לרבות כל אדם בספינה, או המועסק בה בכל תפקיד שהוא, חוץ מקברניט ומנווט חוץ מחניך הקשור בחוזה".

לעומתם טוען ב"כ האנייה כי פקודת הפרשנות (נוסח חדש) כלל אינה חלה על חוק האדמירליות משנת 1861 שכן חוק הפרשנות, תשמ"א-1981 ביטל את הוראות פקודת הפרשנות.

סעיף 1 לחוק הפרשנות מותיר בתוקפה את הוראת סע' 1 לפקודת הפרשנות, רק ביחס לחיקוקים שניתנו לפני תחילתו, ואילו סעיף 3 לחוק הפרשנות מבחין בין חיקוק לבין הוראות אחרות כגון: "אקט של הפרלמנט הבריטי או דבר המלך במועצתו", שהם כולם כלולים בהגדרת דין. מאחר שהוראות סעיף 1 לחוק המשיירת את הגדרת סעיף 1 לפקודת הפרשנות לא חלה על כל הדינים אלא רק על חיקוקים הרי שאין לפרש את חוק האדמירליות על פי הגדרת פקודת הפרשנות. ב"כ האנייה מפנה להגדרה המילונית של Seaman הכוללת "ימאי, מלח, עובד-ים טוראי בצי", דהיינו רק מי שעוסק בהפעלתו של כלי-השיט.

11.  הפרשנות הלשונית אינה מספקת לנו תשובה מספקת שהרי גם אם נכונה טענת ב"כ האנייה ולפיה סעיף 1 לפקודת הפרשנות אינו חל על חוק האדמירליות 1861, נותרים אנו בשאלה כיצד יש לפרש את המונח Seaman שהרי חוק הפרשנות כלל אינו מגדיר את הביטוי "יורד-ים". בנסיבות שכאלו ויש לחפש הוראות השלמה ופקודת הפרשנות עשויה לשמש כמקור השראה פרשני. בין כה וכה מדובר בהגדרות לשוניות מאוחרות לחוק האדמירליות 1861 וכל הכרעה פרשנית ואמוץ הגדרה לשונית מחייבים בחינת החוק לאור תכליתו.

על חשיבות העמידה על תכלית החקיקה עמד הנשיא ברק בספרו "פרשנות במשפט" (כרך שני: פרשנות החקיקה), עמ' 143:

"שיטת הפרשנות התכליתית מעמידה במרכז הפעילות הפרשנית את המושג ה"תכלית". מטרתם של כללי הפרשנות היא להעניק לנורמה המשפטית את המשמעות המגשימה בצורה הטובה ביותר את תכליתה. כאשר הנורמה המתפרשת היא דבר חקיקה, מטרתם של כללי הפרשנות היא להעניק לדבר החקיקה את המשמעות המגשימה בצורה הטובה ביותר את תכליתו. שאלת המפתח היא איפה, מהי "תכלית החקיקה".

"תכלית החקיקה הן המטרות, הערכים, המדיניות, הפונקציות החברתיות והאינטרסים אשר דבר חקיקה נועד להגשים. תכלית החקיקה הינה מושג נורמטיבי. היא מורכבת מתכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה ומתכליתו האובייקטיבית. תכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית אשר יוצר החוק ביקש להגשים בשעת חקיקתו. זו "כוונת המחוקק". תכליתו האובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית שדבר החקיקה נועד להגשים בחברה דמוקרטית מודרנית. זו "מטרת החקיקה"." בג"צ 693/91 – ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין . פ"ד מז(1), 749 ,עמ' 762-763.

12.  המשפט הימי  עוסק בנכס מיוחד – כלי שיט- אשר מטיבו ומהותו נע ונד בעולם ועבר ממדינה למדינה  תוך זמן קצר.  הפעלתה של אניה כרוכה מטיבה בתשלומים רבים לנותני שירותים בכל נמל ונמל לאנשי צוות ספקים וכו'. אניה אינה יכולה לשוט על פני המים ללא קץ ועליה להצטייד מעת לעת בדלק מזון  מים וכו'. מטבע הדברים אניה אינה יכולה לעגון בכל חוף בו תחפוץ אלא עליה להשתמש בשירותי נמלים דבר הכרוך בתשלומי אגרות שונים. במהלך מסעה של האניה עלולים להגרם לה ולמטענה נזקים ולעיתים יש צורך בפעולות דחופות להצלתם ובמיוחד למניעת טביעתה של האניה. האניה אינה יכולה לשוט ללא צוות שיפיעילה ויפעיל את כל מתקניה.

תכונות מיוחדות אלו של האניה והאינטרס הציבורי הרחב לאפשר תנועת אניות בנמלים הביאו את המחוקקים במרבית העולם להכיר בזכויות מיוחדות הניתנות לנושיה השונים של האניה. לנושים שונים העניק המחוקק זכות שיעבוד סטטוטורית וזכות לתביעת חפצא ( in rem) כדי להבטיח את זכיותיהם המיוחדות. בע"א 352/87 גרייפן קורפוריישן נ.  כור סחר בע"מ, פד"י מד (3) 45 מציין הנשיא שמגר:

"(א)  השיעבוד  הימי  מוענק לתביעות חוב מסוגים שונים. באופן כללי ניתן לומר  כי אלו הן תביעות אשר המחוקק חפץ ביקרן, ואשר הוא דואג, על  כן, להבטיחן בבטוחה קניינית.בחלק מן  המקרים  מדובר  בסוג  של פעולות אשר המחוקק מבקש לעודד מטעמים של  אינטרס  ציבורי  כללי.  כך  הוא  הדבר אצלנו, למשל, בעניין" תשלומים המגיעים  בעד  הצלת  חיי אדם בכלי-שיט" (סעיף 41(5)). במקרים אחרים מבקש המחוקק להבטיח את המשך תיפעולה התקין של האוניה. דוגמא לכך מהווה השיעבוד  שנוצר לטובת תביעת אנשי הצוות לשכרם (אצלנו מעוגן הדבר בסעיף 41(4)),  וכן  השיעבוד  בגין  תשלום הנתבע עקב אספקה או שירותים שהיו דרושים לשמירת כלי השיט או להמשך מסעו (ראה סעיף 41(8))."

תכונות מיוחדות אלו של הנכס והאינטרס להבטיח תביעות מיוחדות אלו הביאו את המחוקק להעניק לבעלי זכויות התביעה המיוחדות זכות לתבוע את האניה עצמה בתביעת חפצא ללא צורך לרדוף ולאתר את בעלי הזכויות בה. טיבו של השיעבוד הימי הינו כי היא הולך עם האניה באשר תלך. לשיעבוד הימי מספר תכונות מיוחדות כפי שסיכמן הנשיא שמגר בע"א  352/87 הנ"ל:

"(א) השיעבוד  רובץ  על  הנכס עצמו והוא "נע" עימו. TRAVELLING") "WITH THE  PROPERTY;  ראה (1980 – THOMAS, MARITIME LIENS (LONDON 12 P. זוהי זיקה ישירה לנכס, שמשמעותה המעשית היא, כאמור, כי הנושה רשאי לפרוע  את  חובו  מתוך הנכס. תביעתו של הנושה היא תביעת חפצא IN) )REM (ראה THOMAS  בעמ' 4).

(ב) השיעבוד הימי עובר עם חלופי הבעלים של האוניה. משמעותה של  תכונה זו היא כי היא כובלת גם צדדים שלישיים ולא רק את הצדדים המידיים למערכת היחסים אשר יצרה את הזכות. היבט מעשי של תכונה זו בא לידי ביטוי, למשל, בזכות העקיבה. זכות זו משמעותה  כי  בעל  הזכות  הקניינית  רשאי  לעקוב אחר הנכס בגלגוליו השונים. חלופי מחזיקים בנכס לא יפגעו, על כן, בבעל הזכות הקניינית. לענייננו, בשינויי  הנובע  מן  העניין,   מכר  של האוניה לבעלים חדשים לא  יפגע בשיעבוד הימי; הוא ימשיך לרבוץ על האוניה ולכבול גם את הבעלים החדשים, אף אם הם לא ידעו על קיומו של שיעבוד. "

 כדי ליתן אפשרות לממש את הזכויות המיוחדות הללו הכיר המחוקק גם בסעד של מעצר האניה. מעצרה של אוניה נועד לאפשר לנושה להיפרע מהאניה גופה. משנעצרה האניה קמה לבית המשפט הסמכות לדון בתביעת החפצא כנגד האניה ואם זו תתקבל רשאי בית המשפט להורות על מכירת האניה ופירעון החוב מדמי המכר.

13.  שיעבוד ימי להבטחת תביעות אנשי הצוות מוכר במשפט הימי ובדרך כלל מצויות תביעות אנשי הצוות לשכר בדרגת עדיפות גבוהה. להגנה על זכויות אנשי צוות האנייה לשכר מטרה כפולה; מחד, יש צורך להבטיח כי הצוות לא ינטוש את האנייה בשל חששו מפני עיכוב בשכרו. צוות האנייה אשר יודע לבטח כי שכרו מובטח בשיעבוד ימי לא יחשוש לצאת עם האנייה לדרכה גם אם שכרו טרם הובטח בדרכים אחרות. בכך יובטח כי האנייה תמשיך להפליג בים ולא תעצר בנמל או גרוע מכך בלב-ים בשל אי התשלום; שנית, הענקת שיעבוד לצוות האנייה משרתת מטרה חברתית רחבה להבטיח כי אנשי הצוות לא יוותרו חסרי כל אם ינטוש הבעלים את האנייה ויותירה על צוותה מחוץ לנמל הבית. צוות אנייה כזה, אם לא יובטח בשיעבוד, עלול להיוותר רחוק מנמל הבית ללא שכר וללא יכולת חזרה רק בשל הקלעותו של הבעלים לחובות. קיים אינטרס חברתי סוציאלי להבטיח את תביעת אנשי הצוות במצב שכזה. יש לזכור כי הצוות עשוי להוותר בארץ זרה שבה לא יוכרו זכויות תביעתו כנגד המעביד, בשל הבדלי הדינים, סדרי הדין וכדומה. עידוד ענף הספנות בכל המדינות מחייב הגנה גם על אנשי הצוות.

14.  החשיבות של הבטחת שכר צוות האנייה אינה מתחמת עדיין את מעגל התובעים הזכאים לאותה בטוחה.

ב"כ התובעים הפנה את בית המשפט לפסיקה אמריקאית שדנה בפרשנות המונח Seaman במסגרת תביעת פיצויים על פי ה-Jones Act. בתי-המשפט בארה"ב נטו להרחיב את פרשנות הביטוי Seaman לצורכי אותו חוק וקבעו כי דיילים, מלצרים וכו' נכללים במסגרת המונח (ראה למשל Dawn Rannals v. Diamond Jo Casino, 2001 Fed App. 0320p (6th Cir) וכן Susan Wiora v. Harrah's Joliet Casino, 68 F.Supp 2d 988).

יש כמובן לזכור כי תכלית חוק זה שונה לחלוטין מתכלית חוק האדמירליות 1861.

ה-Jones Act (פרק 27 ב-Merchant Marine Act) נחקק בשנת 1920 על מנת לאפשר למשרתים באניה לתבוע פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם בשעה ששירתו על גבי כלי-השיט. הנחת המחוקק היתה כי שירות בכלי-השיט יוצר מטבעו סיכונים מועדים ולכן הוענקו זכויות תביעה מיוחדות למשרתים בכלי השיט בגין נזקים אשר עשויים להגרם להם במהלך השירות על כלי השיט. לא פלא שבתי-המשפט הרחיבו את הגדרת הזכאים לכל המשרתים באנייה (ראה סקירה נקובה באתר  www. shipguide.com -Jones Act Web).

15.  מנגד הפנה ב"כ האנייה לפסק הדין האנגלי משנת 1899 בפרשת Anglo-Argentine Live Stock and Produce Agency v. Temperley Shipping Conpany [1899], (1) 5  Q.B.D 286.באותו מקרה קבע בית המשפט במסגרת תביעה ל-General Average (היזק כללי, או אבריה כללית) כי האוניה אינה רשאית לתבוע שיפוי בגין תשלומי שכר לצוות בוקרים שעבד בשמירה על עדרי בקר באניה. בית המשפט ציין באותו מקרה כי צוות בוקרים שעסק בשמירה על הבקר שהובל באנייה אינו נכלל בהגדרת צוות האנייה לצורך תביעת השיפוי של האניה בגין עיכוב בהפלגתה. יש לזכור כי תכלית התביעה באותו מקרה לשיפוי על פי York-Antwerp Rules שונה מתכלית התביעה לשכר עובדים מהאנייה עצמה ולכן צפוי כי קביעת מעגל האנשים המוגדרים כיורדי-ים תהיה שונה.

16.  תביעה שכר אנשי צוות מוכרת במשפט האנגלי כיום במסגרת ה- Merchant Shipping Act, 1995  הקובע בסעיף 313(1) הגדרה מפורשת ליורד-ים Seaman.

"Seaman includes every person except masters and pilot empoloyed or engaged in any capacity on board any ship".

הגדרות דומות ניתן למצוא בחקיקה נרחבת בכל העולם. גם לפני חקיקת חוק  הסחר הימי  הכירה הפסיקה האנגלית בבעלי תפקידים שונים על האנייה הנכללים במושג Seaman, כך למשל בפרשת  Thompson v. H. and W. Nelson (1913) 2.K.B.52 הוכרה זכותו של ברמן באנייה לתבוע את בעלי האוניה כיורד ים.

בפס"ד Thompson  מציין בית המשפט:

"First of all, is a man in control of the bar is a seaman with the meaning of the act? It seems to me that he is a seaman just as the ship's cook or any other person engaged in a similar character on board the ship is a seaman".

(ראה גם סקירה בה"ש 42, בעמ' 275, בספר Maritime Lines and Claims, William Tetley, 2nd Ed. 1998)

17.  הנה כי כן רואים אנו כי המגמה הכללית באנגליה ובעולם הינה לכלול כל מי שמועסק ומשרת באנייה במסגרת המונח "יורד-ים" ולהעניק לכל המשרתים באנייה זכויות נרחבות, לרבות זכות תביעה חפצא, ולשיעבוד ימי להבטחת שכר.

18.  מגמה זו מוצאת ביטוי גם בחוק הישראלי כפי שרואים בסעיף 41(4)  לחוק הספנות (כלי שיט) מכיר בשיעבוד ימי המוטל להבטחת שכר כל המשרתים באנייה. משמע, המחוקק הישראלי הניח כי לכל המשרתים באנייה ישנה זכות תביעה המובטחת בשיעבוד ימי.

הרחבת מעגל הזכאות מתיישבת גם עם תכליתו של החוק. כפי שראינו תכלית הענקת השיעבוד הימי הינה, בין היתר, תכלית סוציאלית ואין כל מקום להבחין בין מי שעוסק בהפעלת ספינה לבין אדם אחר שמשרת עליה;  זה וגם זה עלולים למצוא עצמם בארץ נכר ללא יכולת לגבות את שכרם ולשוב לביתם. הרחבת מעגל הזכאים לכלל המשרתים יאפשר גם את המשך הפגלת האנייה ליעודה. אוניות נוסעים לא תוכל להפליג אם לא יסופקו צרכי הנוסעים ולכן כל אנשי הצוות העוסקים במתן שירותים לנוסעים צריכים להכלל במעגל הזכאים לתביעה במשפט הימי.

19.  אציין כי נסיונה של האניה לסמוך על פרשנות שניתנה לחוק האדמיריות בעת חקיקתו או בסמוך לכך אינה יכולה ליתן מענה פרשני ראוי. כבר נאמר כי חוק אינו מושג קשיח ויש לצקת בו תוכן על פי שינויי המקום והזמן. כבוד בנשיא ברק בספרו פרשנות במשפט,כרך שני, פרשנות החקיקה , בעמ' 149 אומר:

"אכן, בקביעת תכלית החוק ההנחה הינה, כי חוק אינו יצירה בודדת של מחוקק חד פעמי הפועל בחברה בת חלוף. חוק הוא יצירה נמשכת של מחוקק קבוע הפועל בחברה חיה ותוססת. תכליתו של חוק צריכה להשתלב בתכלית החקיקה הכללית ובערכיה הכלליים של החברה. היא מקבלת את הגוון שלה מצביונה של מערכת החקיקה כולה, והיא צריכה להתאים עצמה לערכיה הכלליים של השיטה ולעקרונותיה, כפי שהם קיימים ומתפתחים מעת לעת. על כן "תכלית החוק" אינו מושג סטטי כי אם מושג דינמי. הוא אינו מושג קשיח, אלא מושג גמיש. הוא בא להשיב על שאלות ההווה, וליתן פתרון לבעיות ההווה".

במיוחד נכון הדבר בפרשנות החקיקה במשפט הימי. חוק האדמירליות נחקק לפני 140 שנה. תפיסות עולם השתנו; מעמדם של העובדים וההכרה בזכויותיהם השתנו; כלי השיט ותפקידם בסחר העולמי השתנו;  בעת חקיקת החוק לא היו נהוגות ספינות שעשועים כפי שהדבר מקובל בימינו אנו; תפקידים חדשים נדרשים באניות המודרניות אשר כלל לא היו ידועים בעת חקיקת החוק.  שינויים אלו מחייבים התאמה של החקיקה גם במסגרת פרשנות המונחים הכלולים בה.

20.  שני הצדדים ניסו לבסס טיעוניהם גם על מסמכים שונים. מחד טענה האנייה כי ברשימת הצוות List of Seaman on Articale לא נכללו אנשי צוות הבידור ולכן מכאן יש להסיק כי אינם חלק מיורדי-הים שעל סיפון האנייה. לעומתה טענו התובעים כי ברשימות אנשי הצוות שנמסרה לנמל (Crew List) נכללו גם התובעים. רשימות אלו אינן יכולות לשנות את מסקנתי לעיל והכללת אדם או השמטתו מרשימה שהוכנה על ידי האנייה או רב החובל אינה מלמדת על מעמדו על פי הדין. יתכן שהכללתו של אדם ברשימה רלוונטית עשויה ליצור מניעות לאנייה מפני התנגדות למעמדו, אך לאור קביעתי לעיל בדבר הפרשנות הראויה אין צורך לברר את העובדות הנוגעות לנוהלי רישום השמות ברשימות

השונות.

21.  לאור כל האמור, יש לקבוע כי כל התובעים זכאים לתבוע את האנייה במסגרת התביעה הנוכחית וכל זאת בכפוף לכך ששירתו על סיפון האנייה, בין אם שירתו בתפקיד הפעלה של האנייה ובין אם שירתו בתפקידי שירותים לרבות צוות הבידור.

אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף – נדחית.

האנייה תישא בהוצאות ושכר טרחת התובעים בבקשה זו בסך של 3,000 ₪ + מע"מ.

ניתנה היום כ"ו בסיון, תשס"ד (15 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.

Switch to mobile version