Search
לחיפוש מתקדם

ת"פ (ירושלים) 251/94 נגד בבית המשפט המחוזי בירושלים כבוד הש'-לפני השופטת א' פרוקצ'יה ג ז ר ד י ן 13.4.95

ת"פ (ירושלים) 251/94

מדינת ישראל

נגד

עידו אלבה

בבית המשפט המחוזי בירושלים

[13.4.95]

לפני השופטת א' פרוקצ'יה

עו"ד אברבנאל – בשם המאשימה
עו"ד ורצברגר – בשם הנאשם

ג ז ר ד י ן

השופטת א. פרוקצ'יה

הנאשם הורשע בכל סעיפי כתב האישום שהוגש נגדו. הוא הורשע בפרסום מאמר "הלכות הריגת גוי", המהווה פרסום הסתה לגזענות; הוא הורשע בנסיון לייצר נשק בכך כי הזמין אצל מור-יוסף הכנת משתיקי קול לנשק. הוא הורשע בנסיון להחזיק נשק בכך כי פנה לאלישיב קלר ולאורן אדרי בנסיון להשיג באמצעותם אמצעי לחימה. כן הוכח האישום נגדו בגין התחקות אחר "מקום מוגבל" בכך כי פנה לאדרי בבקשה לקבל ממנו מידע על בסיס צה"ל בדרום הארץ ועל מצבורי תחמושת בהם במטרה להיכנס לבסיסים אלה ללא היתר ולגנוב מתוכם תחמושת. כן נמצא הנאשם אשם במעשים של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט בכך כי ניסה לשדל את חבריו, שהיו עצורים ביחד עימו, לחזור בהם מהודאות שמסרו ומדברים מפלילים שנאמרו לגביו, וזאת באמצעות כתיבת פתקים שנכללו בהם מסרים שונים ברוח זו.

בגזירת דינו של הנאשם, שומה לשקול טעמים לחומרה ולקולא המשמשים בערבוביה במקרה זה:

אפתח בטעמים לחומרה:

למעשיו של הנאשם נילווה יסוד של חומרה. הוא ביצע מעשים אסורים על פי החוק אשר תחילתם בהגות רעיונית הטומנת בחובה תכנים גזעניים הקוראת ממניעים של עוינות ואיבה, לפגיעה בבני הציבור הערבי ובכללם, בנשים וילדים בשל השתייכותם למוצא לאומי אחר, וזאת גם כאשר לא נשקפת מהם סכנה. המשכם של מעשי הנאשם בהפצת רעיונותיו בקרב אנשי הכולל וסופם בפעולות שיש בהן משום תחילת מימוש מעשי של הרעיון בדרך של פנייה לאנשים שונים על מנת להשיג באמצעותם אמצעי לחימה ומידע על בסיסי צה"ל ומצבורי תחמושת בהם. הנאשם צירף מחשבה למעשה ושילב במעשיו ביטויים של הסתה לגזענות ביחד עם עבירות הקשורות בנשק שנעשו גם הן מתוך מניע של גזענות. בשילוב זה רואה המחוקק עילה להחמרה מיוחדת (השווה סעיף 144ד1(א) לחוק העונשין).

מעשים אלה – כשרקע אידיולוגי מאחוריהם, עומדים בניגוד עמוק לערכי יסוד עליהם הושתת המשטר והסדר החברתי בישראל, ויש בהם איום ישיר ומיידי לחיי אדם.

למרבית המזל, פעולתם הנמרצת של כוחות הבטחון קטעה את המשך מימושה של התכנית וכך לא מומש איום הפגיעה על חיי אדם.

על הענישה לשקף מסר ברור – הן לנאשם שלפני, והן לאחרים – כי מעשים של הסתה בעלי אופי גזעני, המצטרפים לפעולות המכוונות להגשים מטרה של פגיעה אלימה בבני ציבור אחר, הם אסורים בתכלית על פי החוק וראויים לגינוי מוסרי. זאת, הן על שום פגיעתם העמוקה בערך היסוד הנטוע עמוק בשיטתנו בדבר שוויון כל האדם וזכותו להגנה על חייו, גופו וכבודו, והן על שום הסיכון הטמון בהם לחיים ושלמות הגוף.

אציין, בהקשר זה, כי מור-יוסף, אשר הורשע בנסיון לייצר שני משתיקי קול עבור הנאשם, הורשע ונדון, בעקבות הסדר טיעון, ל-10 חודשי מאסר בפועל. עונש זה אושר בבית המשפט העליון בערעור. בענייננו, הורשע הנאשם בפרשה הכוללת מספר אישומים – אשר הזמנת ייצורם של משתיקי קול אצל מור-יוסף, מהווה רק אחד מהם, ומיוחסות לו עבירות נוספות של הסתה לגזענות, נסיונות שונים להחזיק נשק ושיבוש מהלכי חקירה ומשפט. כל אלה מעמידים את מעשיו באור חמור ומסוכן בהרבה מהמעשים בגינם נענש מור-יוסף.

אשר לטעמים לקולא:

ראשית, באשר לעבירות המתייחסות לנסיונות לייצר ולהחזיק נשק, חרף החומרה המיוחסת בדרך כלל לעבירות הקשורות בנשק, כאן לא הבשילו נסיונותיו של הנאשם למעשים מוגמרים של ייצור והחזקת נשק. מעשיו היוו ניצנים ראשוניים, בגדר נסיונות שלא בשלו לכלל מעשים מוגמרים. העובדה כי מעשיו של הנאשם בתחום זה נקטעו בעודם באיבם ולא הגיעו לכלל מימוש, מן הדין כי תמצא את ביטויה בהיקף הענישה.

שנית, באשר לעבירות ההדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט: אמת הדבר, כי לעבירות אלה נילווה יסוד של חומרה בהינתן המטרה העומדת ביסודן, להפריע ולשבש את תהליך גילוי האמת. יחד עם זאת, אתחשב לענין קולת העונש בעובדה כי גורמי החקירה הפעילו כלפי הנאשם "תחבולה" אשר כתוצאה ממנה כתב את מרבית הפתקים שהיוו יסוד להרשעה בעבירות אלה. השימוש באמצעי זה – אף שאינו פוגם בערך הראייתי של אותם פתקים – מן הדין כי ישמש יסוד מקל לענין העונש.

שלישית, עבירת ההסתה לגזענות בה הורשע הנאשם, עקב כתיבתו ופרסומו של המאמר "הלכות הריגת גוי", הינה עבירה חדשה, יחסית, על ספר החוקים שלנו. עבירה זו טרם שימשה בסיס ליישום נרחב ולפיכך לקביעת אמות המידה להחלתה, לפרשנותה, ולגיבוש מדיניות הענישה. לגביה, נילווה אופי של ראשוניות. גם היבט זה צריך לפעול להקלת עונשו של הנאשם.

רביעית, בהקשר למעשי העבירה שביצע הנאשם, אין אפשרות ואין מקום להתעלם מן הקושי והמצוקה היומיומיים המלווים את הנאשם וחבריו, תושבי קרית ארבע וחברון. מן המפורסמות הוא, כי אנשים אלה נחשפים כענין שהפך כמעט לשיגרה יומיומית לסיכונים מפגעי טרור המופנים כלפיהם. מצוקת-חיים מתמשכת זו עשויה להוליד, לעיתים, תגובות קיצוניות וביטויים של אלימות בין בעל פה, ובין בכתב, ואף במעשים, שהם בבחינת "רע המוליד רע" ו"אלימות המולידה אלימות".

בהוויית החיים בארץ, מצווה הנאשם, כמו שאר תושבי הישובים, ליישם ערכי יסוד ונורמות התנהגות כלפי הזולת שלא תמיד מיושמים באותה מידה כלפיו, ובמצב דברים של מתח מתמיד כזה, עשויים להימצא אלה שאינם עומדים באמות המידה הנדרשות ונכשלים. אין להבין דברים אלה כמתן הכשר או הצדק למעשיו של הנאשם, אלא יש בהם אולי משום הצגת הסבר אפשרי לכשלונו.

חמישית, אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם: הוא איש משפחה, אב ל-3 ילדים, ואין לחובתו כל עבר פלילי שהוא.

הנאשם הוא ביסודו איש תורה ועיון, העוסק בלימוד תורה ובהוראת תורה, אשר כשל בדרך. מציאות החיים בכלא זרה לו בתכלית, והמעצר עבורו הוא גזירה קשה ומכאיבה מכל הבחינות.

יש לקוות כי הליך זה ועונש המאסר שיוטל על הנאשם ירתיעוהו לעתיד לבוא, והוא יהפוך את תורתו מתורת מלחמה לתורת-שלום, ואת עיקריה יקנה לתלמידיו.

לאור מכלול הטעמים האמורים – אלה הנעוצים באינטרס ההגנה על הציבור בצד הטעמים האישיים המיוחדים לנאשם – אני מחליטה לגזור עליו את העונש הבא:

1. מאסר בפועל למשך 24 חודשים.

מתקופת המאסר תנוכה תקופת מעצרו של הנאשם מיום 7.9.94.

2. מאסר על תנאי למשך 24 חודשים, ובלבד שמאסר זה לא יופעל, אלא אם כן יעבור הנאשם עבירה נוספת הנמנית על פרקים ח' ו-ט' לחוק העונשין, וזאת בתוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר.

ניתן היום, 13.4.95.

Switch to mobile version